צעדים ראשונים
ריכוז מידע למתעניינים ולמתחילים
מידע בסיסי
"Shibari – It’s a connection made with rope between the hearts of two people." Akechi Denki
מה זה שיבארי?
שיבארי (או בשמה האחר – קינבקו) הינה אומנות קשירה ארוטית שמקורה ביפן. לשיבארי יש מקורות תרבותיים, היסטוריים ואסתטיים מובחנים אשר לצד אסופה נרחבת של טכניקות, מהווים שפה משותפת לפועלים בתחום ובסיס להתפתחותה.
בעשורים אחרונים, חלק מהטכניקות התגבשו לכדי ריו (ryu, סגנונות, "בתי ספר") בעלי תשתית רעיונית, שפה אסתטית מובחנת, רמת דיוק גבוהה ברמה הטכנית ואף תוכניות לימודים רב-שלביות מסודרות.
חקירה, פיתוח, לימוד ותרגול של טכניקות קשירה מהווים מרכיב משמעותי בחיי הפועלים בתחום, דבר המניע את שיבארי לפסגות חדשות, ללא הפסקה. לצד זאת ברור כי ליבתה של שיבארי אינה בלמידה של עוד קשירה אלא ביצירת קשר – פתיחת ערוץ יחסים ייחודי בין קושר לנקשר המתאפשר באמצעות החבל. ללא מימוש של מערכת יחסים זו – גם התליה המתוחכמת והיפה ביותר חסרה את הלב (kokoro) של שיבארי.
מקורו של המונח שיבארי (Shibari,縛り) במילה היפנית שיבארו (Shibaru,縛る ) שפרושה – לקשור. למילה זו אין קונטקסט ארוטי או בדס"מי אינהרנטי ולכן יפני מצוי עשוי להשתמש בה בשפה יומיומית כשהוא מתכוון לכל סוג קשירה באשר היא, כגון: קשירת חבילות, מתנות ועוד. מונח מקביל לשיבארי הוא קינבקו (緊縛 ,Kinbaku) שמשמעותו המילולית הינה "קשירה חזקה/הדוקה" ומונח זה נושא בחובו מטען בדס"מי. לאורך השנים המילים שיבארי וקינבקו היו מילים תחליפיות אך בשנים האחרונות התקבע במערב שימוש במילה קינבקו כמונח המדגיש את הדינמיקה הבדס"מית (power exchange) שבקשירה.
עם עליית התפוצה של שיבארי והשתלבותה בקאנון הקינקי/בדס"מי המערבי התפתחה נטיה פשטנית לכנות כל קשירה בעלת ניחוח בדס"מי בשם שיבארי. הדבר מקבל חיזוק מסגנון הקרוי "פיוז'ן" המשלב קשירה מערבית עם טכניקות מעולם השיבארי. מחיקת הבחנה בין שני העולמות הוא בלבול מושגי ורעיוני. אם ננסה, על רגל אחת ותוך הכללה גסה, להבחין בין קשירה מערבית לשיבארי נוכל לומר כי הן נבדלות: במקורות ההיסטוריים מהם שתי השיטות ניזונות, בתפיסה האסתטית שלהן, בהתייחסות שלהן לחבלים, באסופת הטכניקות ובליבה העיסוק – במובן שקשירה מערבית רואה, ככלל, את מעשה הקשירה כאמצעי ריתוק לקראת "דבר מה שיבוא לאחר מכן" בעוד ששיבארי רואה בפעילות הקשירה את מהות העניין עצמו, אשר באמצעותו ובמסגרתו יש להביע את התכנים אותם מבקשים להעביר בין קושר לנקשר.
תקציר היסטורי
את הסיפור של שיבארי ניתן לחלק לשתי תקופות: התקופה המודרנית (המתחילה בסוף המאה ה-19) והתקופה העתיקה (כל מה שקודם לשיבארי המודרני) שבמרכזה תקופת האדו (Edo period, 1603-1868, 江戸時代).
את התקופה המודרנית נהוג להתחיל מאיטו סייו (1882-1926, Itoh Seiyu, 伊藤晴雨) הנחשב לאבי השיבארי המודרני. ברור כי לא היה היחיד ותופעות מסוג זה מתפתחות בקהילה אך ברור כי איטו סיו היווה את הדמות הבולטת והמשפיעה ביותר על שיבארי ותחומי העניין שלו הגדירו ואפיינו את שיבארי כמו שאנו תופסים אותה עד היום.
איטו סייו היה צייר וחוקר נלהב של התקופת האדו ואף פרסם מספר ספרים בנושא. בחלק מציוריו (ולאחר מכן גם בתצלומיו) איטו סייו ביקש לתפוס את "היופי שבסבל" באמצעות שחזור מעשי של עינויים מתקופת האדו. לשם כך איטו סייו חקר את שיטות הקשירה שהיו נהוגות בתקופה זו, התעניין בהוג'ו-ג'וטסו ופיתח גרסאות (יחסית) בטיחותיות על מנת להימנע מגרימת נזקים קשים מדי לנקשרותיו. עבודותיו של איטו סייו נתפסו כקיצוניות והיו שנויות במחלוקת אך זיכו אותו בפרסום ציבורי שהביא את השיבארי לתודעה הציבורית. עוד בחייו, הצליח איטו סייו ליצור חוג של ממשיכי דרך (ברובם מתחומי האומנות והספרות) אשר המשיכו לפתח את השיבארי.
להפניית המבט אחורה, של איטו סייו וממשיכי דרכו, בדורות הראשונים, אל תקופת האדו ותקפת המלחמות שקדמה לה (לציין שנים), הייתה השפעה מכרעת על עיצובה של שיבארי בהבטים אסתטיים, פילוסופיים וטכניים. הבטים רבים של התרבות היפנית בתקופות אלה הוטמעו כל כך חזק בשיבארי עד כי כל הבנה מעמיקה של שיבארי והתפתחותה מחייבת היכרות עם הבטים רבים של תרבות זו.
תרומה משמעותית לחשיפתה של שיבארי לקהל הרחב ביפן תרמו מגזינים אירוטיים שהחלו לצאת לאור בתחילת המאה ה-20 וכללו צילומים רבים של שיבארי. אחד הפוריים והמפורסמים בהם היה"Kitan Club" שהחל לצאת לאור בשנת 1947. בשנות ה-60 החלו להתפתח ביפן מופעי שיבארי. מופעים אלה שנערכו במועדוני לילה, משכו קהל רב ותרמו תרומה רבה להתפתחות הטכניקות של שיבארי, בדגש על תחום התליות והבטיחות.
חשיפה של שיבארי לעולם שמחוץ לאי לא הייתה עניין טבעי עבור היפנים ועברו עשורים רבים עד שאנשי המערב התקבלו כקהל לגיטימי ומתאים לפעילות אשר נתפסה כ"יפנית במהותה". השינוי חל הודות למערביים שחיו ביפן וחתרו לשילובם בקהילת החבל המקומית (כאן תודה מיוחדת נתונה לאוסדה סטיב שהצליח לקבל הכרה ומקום יחודי בקהילת השיבארי היפנית וגם הנגיש לאורך עשורים רבים את הידע לעולם המערבי) וגם הודות למספר קינבקושי יפנים אשר העזו לפנות למערב (כאן המקום להזכיר את ההופעה הראשונה של קינבקושי יפני במערב שבוצעה על ידי אקצ'י דנקי בשנת 1998 וסדרת סדנאות ראשונה של קינבקושי יפני במערב שבוצעה על ידי אריסו גו בשנת 2009).
שיבארי – תתי חלוקות
עם התרחבות עולם הידע והתפוצה של שיבארי, התחזק הצורך (הדידקטי והמסחרי) לערוך תתי חלוקות בעולם השיבארי. נתייחס כאן לשתיים מהן:
קשירות קרקע, תליות ופרוגרשנים
חלוקה זו נפוצה מאוד והיא מחלקת את הקשירות הנהוגות בשיבארי לשלוש רמות מורכבות – הן בהבט המיומנות הנדרשת מן הקושר והן ברמת המוכנות הנדרשת מהנקשר. רמת הקושי האינהרנטי שהנקשר חווה בקשירת קרקע אינה דומה לרמת הקושי שהגוף שלו חווה שהוא לגמרי תלוי באוויר בתמיכה של כמה חבלים בודדים. במקביל, לא דומה מידת המיומנות הנדרשת מקושר בתליה סטטית לרמת המיומנות הנדרשת ממנו בתליה דימנית עם מספר מעברים ותנוחות גוף שונות. מעבר אחראי מרמה אחת לרמה אחרת כרוך בלמידה וצבירת ניסיון לא מבוטלים.
בעבר, קשירות הקרקע (newaza, floor work) היוו את החלק המרכזי של עולם השיבארי והיתר היו מנת חלקם של המקצוענים. עם הזמן, במקביל להתפתחות אמצעי ההדרכה (סרטוני וידאו וספרים ברמה גבוהה יותר), גם התליות (tsuri, suspensions) נכנסו לארגז הכלים של הקושר הלא-מקצועני. עם התרחבות היקף הסדנאות המוצעות לקהל לומדי השיבארי, גם הפרוגרשנים (תליות הכוללות מעברים בין תנוחות שונות במסגרת אותה תליה מבלי להוריד את הנקשר לקרקע) נכנסו לארגז הכלים של הקושר והנקשר המתקדמים.
ככלל, חלוקה זו בין סוגי הקשירות היא שימושית מאוד ויכולה להגדיר לקושר והנקשר את גבולות העניין שלהם בתחום בזמן נתון ולסייע להבין מה רמת ההשקעה הנדרשת מהם (במונחי זמן, מאמץ וכסף) כדי להתקדם לשלב מתקדם יותר.
עם זאת, כדאי לשים לב כי הנטיה להתקדם ברמה הטכנית לא תמיד נובעת מעניין פנימי טהור של הקושר או הנקשר אלא מונעת לא פעם מענייני אגו, לחץ חברתי או מהלכים שיווקיים. כדאי לזכור כי איכות של סשן השיבארי אינה נקבעת על ידי המורכבות הטכנית של הקשירה וכי לא פעם סשן קרקע עשוי להיות משמעותי לקושר ולנקשר יותר מאשר פרוגרשן שמצטלם יפה.
ריו וסגנונות קשירה
תופעת הריו (ryu) כפי שמוכרת לנו כיום (ראה לדוגמא: אוסדה ריו, נקה ריו, יאקימורה ריו, יגאמי ריו) היא תופעה חדשה בעולם השיבארי. המונח ריו עצמו מוכר לאדם המערבי בעיקר מעולם אומנויות הלחימה היפניות והוא מתייחס לבתי ספר / סגנונות שונים של אותה אומנות לחימה (לדומא: chito ryu ו-goju ryu בקראטה). אימוץ שיטת הריו בשיבארי עונה על מספר צרכים:
1. השתכללות הטכניקה לרמה כזו שהיא מחייבת הוראה/למידה במספר שלבים כך שלכל התלמידים בשלב מתקדם יהיה בסיס משותף של השלבים הקודמים. צריך להבין כי מורכבות התליות והפרוגרשנים הגיעה לרמה שהיא מחייבת התאמות לאחור – התאמות בטכניקה של השלבים היסודיים כך שיתאימו לקשירות מתקדמות יותר באותה השיטה. כך לדוגמא, גם אם בשלב היסודי קשירות טיקי (takate kote) של שתי שיטות שונות נותנות מענה הולם לרמה הנדונה, כל שיטה תלמד רק את הטיקי שלה לאור השימוש העתידי המתקדם שיעשה בקשירה זו.
2. לצד ההתפתחות הטכנית, הסגנונות השונים החלו לגבש לעצמם בסיס אסתטי, פסיכולוגי ורעיוני מובחן וכך קורה שהאופן שבו קושרים אפילו קשירות בסיסיות (שעל פניו משותפות לכל הסגנונות) נעשה באופנים, עם דגשים שונים ובמטרה לעורר חוויה/תחושה שונה אצל הנקשר.
3. וכמובן, לא ניתן לזנוח את ההיבט המסחרי – המחייב לבדל כל סגנון ולהציע לתלמיד מסלול התקדמות ברור וארוך מבלי שיסתה לשיטות אחרות.
יש לציין כי ביפן, נכון לכתיבת פרק זה, שיטת הריו מרכזית הרבה פחות מאשר במערב ובחוגים מסוימים מתקבלת ב"חיוך קל".
איך לומדים שיבארי
"The most important thing is heart. You ought to have heart. At the same time technique is important, too. Even if you had the greatest desire to tie someone, without technique you would fail." Nureki Chimuo
למה לא כדאי ללמוד שיבארי
ראשית, לפני שאתם מסתבכים בכל העניין הזה של שיבארי תרשו לי לנסות לשכנע אתכם לבחור תחום מגניב אחר. יש לכך מגוון סיבות והנה שלוש מרכזיות בקצרה:
1. שיבארי הוא תחום תובעני במונחי עלות-תועלת: בעשירית מהזמן שתצטרכו להשקיע בשיבארי כדי להגיע לרמה בינונית תוכלו להיות ממש טובים בתחומים אחרים. שיבארי מחייב ללמוד הרבה, להשתתף בסדנאות ולתרגל בלי סוף. קושר מיומן סוחב בתיקו מאות רבות של שעות חבל. קושר ברמה גבוהה – אלפי שעות וקושר מקצועי משקיע בכך את חייו.
2. שיבארי הוא תחום די מסוכן. מעטים התחומים הקינקיים בהם הפציעות הן תכופות כמו בשיבארי. כמעט כל קושר העוסק בתליות לאורך זמן, צפוי לפצוע ורוב הנקשרות שנתלו חשו פגיעה פיזית ברמה כזו או אחרת לפחות פעם אחת.
3. בניגוד לרושם הראשוני, מדובר בפעילות שאינה זולה וככל שמתקדמים ברמה ההשקעה הכספית הנדרשת הולכת וגדלה. חבלים, ציוד בטיחות, טבעות, במבוקים, שיעורים בארץ, סדנאות עם מורים מחו"ל שמגיעים לישראל, נסיעות לסדנאות בחו"ל, שיעורים פרטיים ועוד. יודעים כמה עולה שעת שיעור פרטי עם קינבקושי מוביל ביפן? עזבו – אתם באמת לא רוצים לדעת.
טוב, אם לא הצלחתי לשכנע אתכם לפרוש עוד לפני ההתחלה, בואו נדבר על "איך למודים"….
למידה פרונטלית
הדרך הטובה ביותר ללמוד שיבארי היא בלמידה פרונטלית – תלמיד/תלמידים יחד עם מורה. שתי המתכונות המקובלות של למידה פרונטלית הן סדנאות קבוצתיות ולמידה פרטנית. לכל אחת מהשיטות יש יתרונות אך ברור כי השנייה יקרה יותר. המנהג הנפוץ הוא שתלמידים מתחילים לרוב לומדים במסגרות קבוצתיות (סדנאות, קורסים) וקושרים המתקדמים יותר מגוונים גם בשיעורים פרטיים עם מורים שמעניינים אותם. עם זאת, יש גם תלמידים מתחילים שמטעמים אישיים (כגון: שמירה מיוחדת על פרטיות) יעדיפו למידה פרטנית.
פעם, בישראל, משמעות "הלמידה הפרונטלית" הייתה שכבר בשלבים די מוקדמים של הלמידה היה כדאי לטוס ללמוד בחו"ל אך היום המצב שונה ויש בישראל אנשים שיכולים ללמד רמות "מתחילים וביניים”. מטבע הדברים, היצע המורים והמסגרות בישראל אינו מתקרב להיצע שעומד בפני אדם המתגורר בטוקיו או במרכז אירופה אך גם מה שיש – כלל אינו מובן מאילו לקהילת השיבארי קטנה של מדינתנו.
עד אשר יוקם דף יעודי אשר יסקור יותר לעומק את המסגרות הפעילות בישראל והייחודיות של כל מקום – מציע לכם לבדוק את אלה:
סטודיו מוריקאי (Morikai) – תל אביב (פייסבוק). לסטודיו תוכנית הוראה מגובשת של נקה-ריו, בשיטה של ריקרדו ויילדטייס. במקום מתקיימות, מעת לעת, סדנאות והופעות של דמויות מובילות מחו"ל. אחת לתקופה מתקיים מפגש הכרות למתחילים. בסטודיו ניתן לרכוש חבלים. כניסה והשתתפות כרוכים בתשלום.
סטודיו קשור (Ka.sure) – תל אביב (פייסבוק). הסטודיו אינו מחויב לריו מסוים. מתקיימות הדרכות לרמות קשירה מגוונות. בסטודיו מתקיימות מעת לעת סדנאות והופעות של דמויות מוכרות מהעולם. במקום ניתן לרכוש חבלים. כניסה והשתתפות כרוכים בתשלום.
ואם אתם רוצים לנסות חבלים באווירה נינוחה ומכילה בלי להתחייב דווקא לעולם השיבארי, כדאי לבקר ב"קשורימות" בירושלים. לקשורימות אין אתר עצמאי אבל הם פרסמים את מפגשים באתרי הקהילה (פטלייף, כלוב וכיו"ב) ולרוב גם בדך קשורימות בפייסבוק. השתתפות בעלות סמלית.
ללא קשר למסגרת בה תחליטו ללמוד – תעקבו אחר סדנאות, הופעות והרצאות של אומנים/מורים שמגיעים מחו"ל. אירועים כאלה עשויים לחשוף אתכם לשיטות שונות ממה שאתם רגילים, להקפיץ אתכם ברמה הטכנית ומעת לעת גם לשנות את כל צורת ההסתכלות שלכם על שיבארי.
אתרי הדרכה, סדנאות וקורסים מקוונים
אתרי הדרכה
אתרי אינטרנט שהציעו מדריכי קשירה היו מאז הקמת הרשת אך רק בשנים האחרונות, עם ההתפתחות הטכנולוגית הנדרשת על מנת לצלם ולהנגיש בקלות יחסית סרטי הדרכה, הם מתחילים להוות מסלול אשר יכול לתמוך בלמידה של אנשים שהנגישות שלהם להוראה פרונטלית מוגבלת או שהם פשוט לא מסתדרים עם המסגרות שבקרבתם.
האתרים האיכותיים מביניהם (לדעתי, מדובר בעיקר באתרי מינויים) מציעים היקף מרשים של סרטי הדרכה מעשיים (הסבר והדגמה של צעד אחר צעד איך קושרים קשירה מסוימת) לצד הרצאות על בטיחות ונושאים תאורטיים נלווים. בחלק מהאתרים ניתן למצוא שיעורים (ואף קורסים שלמים) של מורים מובילים שבהחלט הייתם הולכים לסדנה שלהם אם היו מגיעים לישראל.
לשם המחשה, באתר Shibari Study יש מאות רבות של הדרכות בסגנונות מגוונים, מחולקים לרמות ומאפשרים התקדמות מושכלת. אינני בטוח שלכל הסגנונות המיוצגים באתר אכן הייתי קורא שיבארי אבל גם אם תקבעו גבולות צרים למדי – יישארו לכם מאות הדרכות ללמוד מהם.
דוגמא אחרת היא Shibari Classes של אסינם. כאן הדברים יתמקדו יותר בשיבארי ללא דברים שנראים כמו "יוגה באוויר" – לאמור ההיצע מצומצם יותר אבל ממוקד. אם קונים חבילות של שיעורים בסדר הגיוני – נראה שמקבלים הכשרה די מקיפה. יש גם שיעורים בחינם מהם ניתן להתרשם האם אסינם ושיטתו מדברים אליכם.
מאידך, אם בא לכם ללמוד ממישהו שחי ממש בתוך השיבארי היפני כבר כמה עשורים, אתם יכולים לנסות את את Kinbaku Academy של אוסדה סטיב. גם כאן יש חבילות של שיעורים שיכולים לעזור בבניה מסודרת של למידה. בונוס משמעותי בעיני הוא שבנוסף לאוסדה ריו יש באתר גם נגיעות של ריו אחרים כגון: סדרה על יוקימורה (Yukimura) ריו וסדרה של יגאמי (Yagami) ריו.
למי שמתלבט האם פורמט של הדרכות וידאו זה משהו שמתאים לו – מציע לנסות לתרגל עם מספר הדרכות חינמיות. דוגמא טובה לכך הם ההדרכות Yukinaga Max של ב-vimeo.
אזהרה:
רשת האינטרנט מלאה במאמרים וסרטוני הדרכה (לרוב חינמיים) שמבטיחים ללמד שיבארי או קשירות שיבארי מסוימות. לצערי, אחוז לא מבוטל מהם היינו תוצר של בורות ויוהרה וחלקם עשויים לסכן ממש את המתרגלים לפיהם. קושר מנוסה ידע, לרוב, לזהות אותם בקלות אך לקושר מתחיל קשה הרבה יותר לבור מוץ מתבן שלא לדבר על היעדר אפשרות לגבש מהם תוכנית למידה פרודוקטיבית. נסו להימנע מהם בתחילת הדרך ותיצמדו למסלולים איכותיים גם אם הם כרוכים בתשלום.
סדנאות מקוונות
מדובר בחידוש של השנים האחרונות והוא קיבל תאוצה חזקה בימי הקורונה כשלא הייתה דרך אחרת ללמד. מניסיוני, הדרכות מסוג זה מתאימות יותר לתלמידים מתקדמים שאינם צריכים ליווי צמוד בהיבטים הטכניים ויכולים להסתפק בשיחה על עקרונות של קשירה מסוימת, לצפות בהדגמה ואז לממש לבד. שיטה כזו פחות מתאימה למתחילים.
עם זאת, הדרכות מקוונות יכולות להיות אפקטיביות בהעברה של תכנים תאורטיים (כגון: בטיחות או עקרונות אסתטיקה יפנית) לכל רמות הלומדים ולכן יכולות להוות מקור מעניין להעשרת ידע.
ספרים ומגזינים
פעם, בהיעדר תשתית אינטרנטית מבוססת, ספרים היו לא רק מקור לידע תיאורטי אודות שיבארי אלא גם ספרי הדרכה מעשיים לקשירות. חלק מהספרים נערכו בהובלת אומני שיבארי מובילים ביפן והושקע בהם מאמץ מחשבתי וויזואלי ניכר להנגשה של טכניקת קשירה בפורמט שמטבעו מתקשה לייצג תנועה. ספרים אלה נועדו לקהל המקומי ונכתבו ביפנית אך איכות הצילומים והציורים אפשרה להשתמש בהם גם ללא הבנה מלאה של הכתוב. עם היפתחות השיבארי למערב, החלו לצאת לאור ביפן ספרי הדרכה המיועדים לקהל הבינלאומי וגם ספרים באנגלית שהודפסו מחוץ ליפן.
אומנם חלק מספרי הדרכה אלה יכולים להוות חומר לימוד לא רע גם היום אך עלי להודות שבמידה רבה מדובר באנכרוניזם. בעולם בו יש גישה ללמידה פרונטלית, אתרים עם סרטי הדרכה מפורטים וסדנאות מקוונות – השימוש בספרי הדרכה פחות מקובל והוא בעיקר עניין של אספנים.
אבל אין דין ספרי ההדרכה כדין הספרות העיונית ובתחום ההגות הקושר המתקדם יתקשה להעמיק מבלי לפתוח גם ספרים.
תופעה מעניינת המתרחשת בשנים האחרונות במערב היא ניסיון מודרני להחיות את תרבות המגזינים שהייתה כה דומיננטית בעולם השיבארי של יפן בשנות החמישים-שבעים של המאה ה-20. נכון לכתיבת מילים אלה, יוצאים לאור באירופה מספר של מגזינים מסוג זה ודומני יוטב לכל קושר אם ירכוש/יעיין בכמה מהם.
טיפים
1. גישוש – מאנצ'ים ואירועים פתוחים
אם אתם מסוג האנשים שצריכים לרחרח ולעשות בדיקת שטח לפני שאתם ניגשים לשיעור ניסיון או ערב קשירות, אפשר לנסות לדגום משהו מהמהלכים הבאים:
»» מעת לעת, מתקיימים בערים הגדולות בארץ מפגשים פתוחים במקומות ציבוריים הנקראים "מאנצ'ים". אין קוד לבוש ואין ציוד עינויים – הכל מתורבת ומהוגן למתבונן מהצד. לפעמים אלה מפגשים כלליים למתעניינים בבדס"מ ולפעמים מפגשים עם נציגות גבוהה של עולם החבל. בכל מקרה, לרוב יהיה שם מישהו שיש לו נגיעה כלשהי לעולם החבל/שיבארי שתוכלו לנהל איתו שיחה ראשונית בעניין, לשמוע חוויות ולשתף חששות. המידע שתקבלו הוא רנדומלי אבל זה צעד ראשון שנוח להרבה אנשים. פרסומים על המאנצ'ים ניתן למצא בפורומים בדס"מים (פיטליף, כלוב) ובפייסבוק.
»» מעת לעת, מתקיימות בסטודיו השונים הופעות שיבארי הפתוחות לקהל הרחב. אלה הזדמנויות מצוינות לצפות בשיבארי מקרוב, להתרשם מהסטודיו, הקהל והמארגנים וזאת מבלי להתחייב לשום דבר ואפילו מבלי צורך לדבר עם אף אחד, פרט לקופאי בכניסה. פרסומים על הופעות ניתן למצוא בלו"ז המפורסם של הסטודיו ובפורומים/קבוצות של התחום.
»» מעת לעת, מתקיימים בסטודיו השונים מפגשי הכרות / מינגילינג הפתוחים לקהל הרחב. גם אלה הזדמנויות טובות להתרשם מהסטודיו, לדבר עם חברים שלומדים שם, לשאול שאלות מעשיות (כגון: מה לובשים והיכן קונים חבלים) ולהכיר את הצוות והמורים. פרסומים על אירועים מסוג זה ניתן למצוא בלו"ז המפורסם של הסטודיו ובפורומים/קבוצות של התחום.
2. חשיבות התרגול
כמו כל עיסוק המחייב מיומנות מוטורית וקשר מהיר בין הראש ליד (לדוגמא: אמנות לחימה או כדורסל), גם בשיבארי – שיפור והתקדמות מחייבים תרגול…. והרבה. הצורך לתרגל גדל עוד יותר ככל שהקשירות הופכות מורכבות יותר.
אבל בשיבארי עניין התרגול מהותי אף יותר מאשר בכדורסל: סשן שיבארי טוב יכול להתקיים רק אם הראש והלב שלנו ממוקדים בנקשר. אם אנחנו עסוקים מדי בכיצד לקשור פרט מסוים והיכן בדיוק להניח את החבל על הגוף – לא יישאר לנו קשב לנקשר ומשמעות הדבר שהסשן יפוספס. בדומה לנהיגה ברכב, אם אנחנו עדיין שקועים בטכניקה של העברת הילוכים ידניים – יכולת שלנו לשלוט במתרחש על הכביש נמוכה מאוד. הדבר היחיד שיגרום לנו לא לחשוב כיצד קושרים קשירה מסוימת היא שהידיים "בעצמן" ידעו לקשור אותה בלי לדרוש את תשומת לבנו – וזה מחייב הרבה תרגול.
3. חפזון ומודעות עצמית
כל אחד יודע שהכי טוב להתקדם עקב בצד אגודל ולבסס ידע חדש על בסיס איתן שנרכש בזיעת הניסיון והוטמע היטב בראש וביד. במקביל, המציאות מראה כי על הקושר והנקשר מופעלים לחצים (פנימיים וחיצוניים, גלויים וסמויים) לעשות דברים שהם עוד לא מוכנים אליהם. לפעמים זה יעבור בשלום, לפעמים יגרום סטרס וכאב זמניים, לפעמים יגרור אי נעימות ואובדן אמון, אבל מעת לעת ייגרם נזק ממשי, אולי אף נזק פרמננטי. אז יוטב לכולנו להיות מודעים ולבלום עצמנו מלעשות קפיצות דרך מהירות מדי.
4. להשקיע בדבר האמתי
שיבארי מלא בקשירות מאתגרות, סגנונות מרגשים, מורים כריזמטיים וסדנאות עם שמות מגניבים. אנשים יכולים לבלות עשורים בלמידה בלתי פוסקת ועלולים לשכוח כי שכלול הטכניקה והדקויות האסתטיות אינן המטרה וכי הן קיימות כדי לבוא לידי ביטוי בזמן אמת – במהלך סשן שיבארי/קינבקו. על כן, דומני, כדאי כי הקושר והנקשר יקדישו זמן, כבר מהצעדים הראשונים, גם בדבר האמתי ולא רק בתרגול לקראתו.
5. חברים לחבל
אחד הדברים שעוזרים להיכנס חלק לעולם השיבארי הוא לאתר מנטור בעל ניסיון בתחום (מהארץ או מחו"ל) אשר מתאים לאופי שלכם ו/או להתחבר לקבוצה/קהילה של תלמידים/עוסקים בתחום, רצוי בקרבה לסביבת מגוריכם. מנטור יכול לכוון וללוות אתכם בתחילת הדרך (ואולי גם לאורך שנים רבות קדימה) וחברים לקשור איתם עוזרים להתמיד בתחום ולהגיע לידע שקשה לאסוף לבד. למרות שכולנו ייחודיים ומיוחדים, לא פעם אנחנו מתמודדים עם אתגרים משותפים ונוטים לעשות טעויות שרבים עשו לפנינו. קבוצה ושיתוף ידע עוזרים להקטין את כמות הטעויות שאנו צריכים לעשות בעצמנו – אז למה לא להתגלח על זקנם של אחרים.
נושאים נוספים
"The most important thing is never to cause physical injury to your partner…. It's hard to believe that a single piece of rope could cause permanent damage but there have been many such accidents." Akechi Denki
חבלים
אתמצת כאן את מה שצריך לדעת בהתחלה ואם תרצו להעמיק מעבר – אתם מוזמנים לעיין כאן.
ככלל, חבל המשמש לקשירות שיבארי הינו חבל טבעי שזור (twisted/laid rope) העשוי מצמח היוטה (jute).
אורך החבל הסטנדרטי נע בין 6 ל-8 מטרים והבחירה באורך מסויים נגזרת בעיקר מהעדפה אישית של הקושר, סגנון הקשירה וגודלם הממוצע של הנקשרים הרלוונטיים. לדעתי, בתחילת הדרך לא צריך להתעמק מדי בשאלת המנעד בין 6 ל-8 מטר ולרכוש את מה שנגיש ואיכותו טובה יותר.
עובי החבל הסטנדרטי הינו 6 מ"מ. קושרים מתקדמים וסטודיו עשויים להחזיק (ולמכור) גם חבלים בעובי שונה (4-7 מ"מ) אך דומני שבשלב הראשון 6 מ"מ, שהוא הבחירה נפוצה הינו גם הבחירה הנכונה וצריך הצדקות טובות לסטות ממנה בסט הראשון.
מספר החבלים הנדרשים תלוי בשאלה האם אתם ידעים מראש שתרצו לעשות גם תליות או שאתם רוצים להתמקד בקשירות קרקע בלבד. אין מספר מינימלי של חבלים לקשירות קרקע אך הסט המקובל שלא יגביל אתכם יעמוד על לפחות 5 חבלים. לטובת תליות בסיסיות לרוב תצטרכו לפחות 9 חבלים ולטובת תליות מורכבות יותר כדאי שיהיו 12 חבלים ומעלה. בסט החבלים הראשון (בעיקר אם קונים אותו בארץ ולא במשלוח יקר וארוך מיפן), היתי ממליץ ללכת כל כמויות מינימום ולהרחיב את הסט לאורך התקדמות הקשירות וצבירת העדפות אישית.
חבלים מגיעים ברמות עיבוד שונות – החל בחבלים שעברו עיבוד מינימלי, ירגישו מחוספסים על הגוף וקשים לתפעול ועד חבלים מעובדים מאוד שם נעימים למגע, ישבו צמוד יתר על הגוף ויצרו קשרים הדוקים יותר. החלוקה הבסיסית בעניין זה היא חבלים מעובדים וחבלים לא מעובדים. מי שקונה חבל לא מעובד צריך לעבד אותו עצמאית לפני שימוש. באופן חד משמעי, מומלץ לקנות לסט הראשון חבלים מעובדים.
נושא נוסף שאין צורך לתת עליו את הדעת ברכישת סט חבלים ראשון אבל למקרה וזה יעלה ותצטרכו לבחור – הנה ההמלצה: בעת בחירה בין חבל שהוא single ply (1ply) לבין חבל שהוא 2ply תלכו על ה- 2ply. פשוט כי הוא יהיה יותר צפוף, חזק, וסלחני יותר לטעויות. מנגד, תכונות אלה צפויות לבוא על חשבון אסתטיקה מעודנת יותר של הקשירה.
היכן לרכוש חבלי שיבארי
המלצתי החמה היא לרכוש חבלים בסטודיו בו אתם הולכים ללמוד. אם לאו אז אצל בסטודיו רציני אחר או בהתאם להמלצה פרטנית של המורה שלכם. זה חוסך לכם לימוד וסיבוכים שאתם פשוט לא צריכים בתחילת הדרך, עדיף להשקיע את הזמן הזה בתרגול. אולי בעתיד אתם תבחינו בין חבלים של יצרנים ואזורי גידול שונים, תדעו האם אתם מעדיפים ליפוף לימין או לשמאל, באיזה חומר סיכה תרצו שהיצרן ישתמש בזמן הכנת החבלים ומה רמת העיבוד שהכי מתאימה לכם. אבל עד שכל ההבנות האלה מגיעות קנו סט ראשון שאתם יודעים מראש שכנראה לא יהיה אופטימלי בשבילכם. סיבה נוספת וחשובה לרכוש חבלים בסטודיו כי זה אפיק הכנסה משלים למקומות אלה שגם ככה מתקשים להחזיק את הראש מעל המים ובלעדיהם חיי השיבארי בארץ יהיו דלים בהרבה.
אם למרות כל האמור אתם עדיין מעונינים לרכוש חבלים בהזמנה מחו"ל, להלן רשימה בלתי מחייבת של חנויות, בפריסה גאוגרפית של סוגי החבלים:
Jugoya – חנות של אריסו גו (קינבקושי יפני), בה ניתן לרכוש חבלים יפנים מעובדים.
EsinemRope – חנות של Esinem (אנגליה), בה ניתן לרכוש חבלי ג'וט אירופאיים.
deGiottoRope – חנות של ג'וטו – יצרן אמריקאי המוכר מגוון של סוגי חבלים.
לסיום המלצה חמה לא לרכוש חבלים לשיבארי מכל מקום ששיבארי אינו תחום העיסוק המרכזי שלו, כגון: חנויות לציוד סנפלינג, חנויות לאביזרי מין/בדס"מ, מוכרים רנדומליים ב- Aliexpress וכיו"ב.
בטיחות
שיבארי זו פעילות אקסטרים והיא מסוכנת. גוף האדם אינו נועד להתלות באוויר מכמה חבלים בעובי של 6 מ"מ וזה שהוא יוצא מזה בשלום זה רק הודות להקפדה על כללי בטיחות, הן מצד הקושר והן מצד הנקשר.
אך אין לטעות ולחשוב כי הסכנות מגיעות רק כשעוברים לתליות. גם בקשירות בסיסיות על הקרקע אדם קשור פגיע הרבה יותר מאדם חופשי – יכולתו לשמור כל שיווי משקל קטנה ויכולתו להגן על אביריו החיוניים בעת מעידה או נפילה מוגבלת מאוד. חלק מקשירות הקרקע מאלצות את הנקשר לקבע את גופו בתנוחות לא נוחות הפוגעות בזרימת הדם או תנוחות המאמצות שרירים שלא רגילים לעבוד ועשויים להיכשל. ועוד לא דיברנו על כך שהנקשר עשוי להיכנס לסאב-ספייס או להיות במצב תודעתי לא רגיל שימנע ממנו להעירך באופן רציונלי את היכולות והצרכים שלו.
על כן, בכל מקום רציני שתלמדו בו שיבארי, מפגש ראשון או שני יכלול התייחסות נרחבת לתחום הבטיחות ויכלול לפחות את הנושאים הבאים:
1. סוגי סכנות מרכזיות בתחום (כגון: פגיעה בזרימת דם, פגיעה עצבית, מחסור/חסימת אוויר)
2. זיהוי סימני אזהרה ואבחון סכנות ופגיעות בעת קשירה (כגון: הבחנה בין מוגבלות מוטורית כנובעת מקושי בזרימת דם לבין פגיעה עצבית, זיהוי סמנים מקדימים להתעלפות)
3. דרכי התמודדות עם סכנות ופגיעות (תיקון מיקומי חבלים והחלפת תנוחה, שחרור הנקשר, אמצעים לטיפול/הקלה מידיים, המלצה למצבים בהם כדאי לפנות לרופא)
4. תכולת ערכת חילוץ ועזרה ראשונה (כגון: סכין חילוץ/מספרי חובשים, תחבושת קיבוע, משחה אנטי-דלקתית)
5. חלוקת אחריות בין הקושר לנקשר בתחום הבטיחות (כגון: חשיבותה של תקשורת בונה, שיחת על בעיות פיזיולוגיות קיימות, פגיעות ואתגרים נפשיים, שיטות בקרה מצד הקושר ומוניטורינג מצד הנקשר)
6. כללי בטיחות (כגון: לא להשאיר את הנקשר לבד, הבחנה בין קשירות שריר לקשירות מפרקים ושמירה על מרווחי בטיחות, הבחנה בין קשרים יציבים לקשרים מתהדקים, התייחסות לקשירות באזור הצוואר והעורף, שימוש באלכוהול, סמים ויתר משני תודעה).
בנוסף לכל האמור, הייתי ממליץ לערוך קשירות מאתגרות שטרם הוטמעו (בראש וביד), בסמיכות למישהו שיכול לסייע ולתת מענה ראשוני (לדוגמא: בסטודיו ולא לבד באמצע היער בלילה).
בטחון אישי
לצרכנו כאן, בטחון אישי מתייחס לשלמות המרחב האישי (הפיזי והנפשי) ומניעת פגיעה בו. בפרק זה לא נתייחס לאירועי בטיחות בלתי מכוונים אשר זוכים להתייחסות נרחבת בפרקי "הבטיחות" של האתר (הן בדף "צעדים ראשונים" והן ב"דרך החבל"), לא לסוגיית "הפרטיות" (שגם היא זוכה לפרק נפרד) וגם לא לנושאי בטחון כלליים שאינם קשורים קשר ישיר לסיטואציה של שיבארי (כגון: עבריינות, פח"ע וכיו"ב).
מרביתם המוחלט של מפגשי שיבארי, הן הציבוריים והן הפרטיים, הינם פעילות חיובית התורמת לתחושת הסיפוק, הכרת העצמי, המימוש וה-well-being של הצדדים המעורבים ואין בכוונתי לצייר תמונה אחרת. עם זאת, בהקבלה, ניתן לומר את אותו הדבר לגבי נהיגה ברכב אך רובנו לא נקנה רכב שנכשל במבחני בטיחות או ניסע ללא חגורות בטיחות. גם אם הסכנה מתממשת לעתים רחוקות, אנו מבינים שבאמצעות כללי זהירות וערנות לסימני סכנה, אפשר לצמצם מאוד את הסיכון להתחרשותה ומנגד באמצעות התעלמות מהם אפשר להגדיל באופן ניכר את הסיכוי שיקרה אירוע טראומטי.
בעשורים האחרונים, שיבארי שהתפתח כפעילות נישה אקסטרימית הפועלת באווירת אנדגראונד (underground) עבר פופולריזציה והנגשה לקהלים רחבים יותר. אבל זה לא אומר שהוקמה איזו מסגרת בינלאומית אשר בוחנת, מסמיכה ונותנת תו-תקן מקצועי ופסיכולוגי לקושרים ולנקשרים ואשר מחזיקה בסמכות למנוע פעילותם של אנשים שאינם מתאימים לתחום. מצב דברים זה מעביר את האחריות לנקוט אמצעי זהירות ולהיות ערניים לכל אחד מאתנו.
כמו בכל עניין הקשור לביטחון, מידת הזהירות שסביר לנקוט קשורה קשר הדוק לתרחישי הייחוס הסבירים, דהינו, לאיזו סיטואציה אנחנו נכנסים, מה עלול להשתבש ואיזה סוג מענה אנחנו מסגלים לתת לכך בזמן אמת. במובן זה, אין דומה רמת סיכון של זוג המגיע ללמוד בסדנא מרובת משתתפים של מורה בינלאומי מוכר שהעביר סדנאות רבות ואשר זכו להתייחסות חיובית של מאות אנשים למצב בו נקשרת לא מנוסה מגיעה להיקשר לבד בביתו של קושר שאינו מוכר בקהילה ושטרם הזדמן לה להיכרו ולעמוק על טיבו.
להלן כמה פרקטיקות מקובלות להקטנת הסיכון:
1. לבחון מראש מה הסיטואציה אליה נכנסים, להבין מה הסיכונים הכרוכים בה ומה מידת סבירותם. בהתאם להערכה זו לנקוט פעולות מתאימות שעשויות להפחית את רמת הסיכון.
2. אנשים שאינם מכירים אחד השני די הצורך, מומלץ כי יפגשו תחילה לשיחה מעמיקה בסביבה ציבורית (כגון: בית קפה, פארק עירוני).
3. ככל הניתן, מומלץ לקיים בירור מקדים עם חברים ואנשי קהילה בנוגע לאדם עמו נפגשים. מדובר במהלך מקובל ולא צריכה להיות בצידו אי נעימות.
4. במידה של ספק (ביחס לאדם עמו נפגשים או ביכולתך האישית להעריך את מי שעומד מולך), סביר להגיע לפגישת הכרות (ואפילו למפגשי קשירה ראשונים) עם חבר או אדם מנוסה בתחום. כמובן, בתיאום מראש עם הצד עמו נפגשים.
5. לקיים שיחה פתוחה לגבי הניסיון והיכלות של הצד השני (הן קושר והן נקשר) ומידת הצורך לגזור מכך את תחומי הפעילות שנוח לכם לקיים עמו.
6. חשוב לקיים שיחת תיאום ציפיות וגבולות (דף בנושא יתווסף בקרוב, בינתיים ראה התייחסות לסוגיה כאן). במידה ובמהלך השיחה הדברים נשארו מעורפלים או לא חדים כדאי לסכם ולנסח את הגבולות באופן חד לפני שמתחילים לקשור. בשלבים מתקדמים יותר, יש טעם להיעזר בשאלונים כתובים אליהם אפשר לחזור בעתיד ולעדכן לאורך התפתחות הקשר.
7. לקבל כי במסגרת סשן "גבולות" הם נתון שלא ניתן לשינוי ועל כן – לא לפעול לשינוי שלהם ולא לאפשר הרחבה עצמית שלהם גם מ"מרצון חופשי" ו"דעה צלולה".
8. לקיים שיח כן ופתוח כבר במצבים של "נגיעה" לא נעימה בגבולות גם אם הם לא ממש נחצו. גם במצבים בהם משחק עם של גבול מסוים או איתגור שלו מתבררים כנעימים וחיוביים – הדבר מצדיק שיחה כדי להחליט מה הסטטוס של גבול זה ולא להשאיר את העניין ל"הבנה שבשתיקה" שעלולה להתגלות עם הזמן – כאי הבנה או תחילתו של "מדרון חלקלק”.
לסיום חשוב להדגיש שני דברים:
1. מידת זהירות נכונה נדרשת מכל המינים ומשני צדי החבל – ברשימת הנפגעים ניתן למצוא נקשרות, נקשרים, קושרים וקושרות.
2. קריאה לכל אדם לקחת אחריות ולפעול באופן מושכל להקטנת סיכונים, אין בה כדי לפחית אפילו בקצת מחובתנו לשמור, לטפח ולדאוג לשותפנו בדרך החבל. לא נדירים המקרים בהם, בלהט הדברים, האדם עצמו אינו מודע כי הסיטואציה אינה מיטבה עמו ועל כן שותפו נדרש לקחת אחריות, לדבר על הדברים ואף לפעול באופן חד-צדדי למניעת הנזק.
פרטיות
יתווסף בקרוב
אביזרים וציוד נלווה
בסביבתם של קושרים ונקשרים אתם עשויים להיתקל בגוון של אביזרים וציוד אופייניים לתחום. רובם ככולם אינם הכרחיים לתחילת הדרך (בעיקר אם לומדים בסטודיו) וניתן לצבור אותם לאט לאט, בהתאם להתפחות טעמכם האישי. עם זאת, על למנת למנוע תמיהה או תחושה שיש "סודות של יודעי דבר" שלא מספרים לכם, אסקור כמה מהם מטה:
פורושיקי (Furoshiki 風呂敷)
פורושיקי הוא בד יפני מסורתי המשמש בעיקר לעטיפה וניוד של דברים. לפורושיקי יש מספר רב של שיטות קיפול ועיטוף של פריטים ובחלקן פורושוקי מקבל גם סוג של ידיות והופך למעשה לתיק נשיאה. פורושיקי בעל צורה מרובעת ולרוב מקושט בהדפס. פורושיקי מגיע במספר גדלים כאשר הנפוצים כיום הם 45 ס"מ, 75 ס"מ ו-100 ס"מ (לכל צלע). פרושיקי עם הדפס בעלי אופי יפני מסורתי נפוץ למדי בעולם השיבארי ומשמש לאחסון חבלים. פורושיקי ניתן לרכישה בישראל אך אם רוצים מגוון רחב יותר של הדפסים ורמות איכות קל להזמין גם מחו"ל. להמחשה: הדפס של אשה עם תיק פורושיקי (קוצ'י-אה, קבוראגי קיוקטה, 1913), עטיפה באמצעות פורושיקי, פורושיקי עם הדפס בנושא שיבארי (אריסו גו ואוזיזו), פורושיקי לצד טנוגואי (דגלס קנט).
טנוגואי (Tenugui 手拭い)
טנוגואי הינה מגבת יפנית מסורתית עשויה מכותנה דקה. טנוגואי שימש כמגבת ידיים, בד אריזה, בנדנה לראש ואפילו כמסכה של גנבים. הצורה של הטנוגואי היא מלבנית-צרה כאשר האורך נע בין 90 ס"מ למגבות רגילות ועד 120 ס"מ לארוכות. רוחב המגבת נע בין 30 ל-40 ס"מ. מרבית הטנוגאוי מגיעים צבועים, עם הדפסים ו/או כיתוב. הקצוות הצרים של טנוגואי אינם תפורים ולכן נוטים להיפרם קלות, מה שמעניק למגבת נראות טבעית יותר.
בעולם השיבארי, טנוגואי משמש ככיסוי עיניים, כגאג (מחסום) לפה, להסתרה של איברים מוצנעים וכמובן לניגוב זיעה של הקושר.
טנוגואי כמעט לא ניתנים לרכישה בישראל אך ניתן להזמינם בקלות מיפן או מאתרים בינלאומיים המתמחים בפריטים יפניים. קינבקושי ואומנים אחרים ביפן מייצרים, מעת לעת, טנוגואי עם הדפסים בעלי הקשר לשיבארי (את אלה ניתן להזמין מיפן או לרכוש באירועים מיוחדים). להמחשה: ציור של אדם עם טנוגואי (יוסוזומי, אוטגאווה קוניושי, מאה 19), טנוגאי עם הדפס בנושא שיבארי (אריסו גו ואוזיזו), פורושיקי לצד טנוגואי (דגלס קנט).
במבוק, טבעות וקרבינות
מטעמים פרקטיים ואסתטיים, מרבית התליות אינן נעשות ישירות אל נקודות העיגון הראשיות אלא אל נקודות ביניים הנמצאות בהישג ידו המורמת של הקושר. לדוגמא, הקשירה אינה מבוצעת ישירות אל דיבלים המוברגים לתקרת החדר אלא אל טבעת התלויה מהם ואשר ממוקמת מעל גובה ראשו של הנקשר ובגובה שיאפשר לקושר להגיע בנוחות אל הקצה התחתון שלה בהרמת יד.
בשל השפעה מהותית של סוג נקודת העגינה על טכניקות התליה והאסתטיקה הכללית, מרבית הריו (סגנונות) מתמקדים בסוג אחד של אמצעי לעיגון ביניים. שלוש הנפוצים ביותר הם: במבוק (מוט), טבעת (כמו בהתעלמות מכשירים) וקרבינה (טבעת סנפלינג, שאקל). קושרים מנוסים ידעו לעבוד ברמת מיומנות סבירה עם יותר מאשר אמצעי אחד אבל את הרכישה הראשונה – מומלץ לבחור בהתאם מסגנון השיבארי שאתם הולכים ללמוד. בהמשך אין בעיה ללמוד לעבוד עם אמצעים נוספים, בהתאם להעדפותיכם האישיות ובהתאמה לסביבה בה אתם קושרים.
»» רכישת במבוק לתליות: יש מספר יבואנים שמוכרים מוטות במבוק באורך ועובי המתאימים לתליות שיבארי (קוטר מעל 8.5 ס"מ, אורך מעל 190 ס"מ) אך תמיד צריך לבחון את הבמבוק לפני הרכישה לוודא שהוא יחסית ישר (כן, לא כל הבמבוקים ישרים), יחסית חלק (בדגש על נקודות חיבר בין החוליות), אינו פגום (לדוגמא, אכול ע"י חרקים), ללא סדקים (קורה הרבה) ובעל נראות אסתטית התואמת את רצונכם. היבואן/החנות המומלצים משתנים מעת לעת וכדאי להתעדכן בסטודיו לפני הרכישה.
»» רכישת טבעת לתליות: יש 3 סוגים עיקרים של טבעות: טבעות עץ של התעמלות קרקע (כמו שבטח היה לכם בשיעור ספורט בבית ספר), טבעות מתכת וטבעות עץ עם תתי חלוקות בתוך הטבעת (במטרה להרחיק את החבלים השונים אחד מהשני). כקניה ראשונה, אני ממליץ לרכוש טבעת עץ של התעמלות קרקע. זה פתרון אמין שאינו עולה המון וניתן לרכוש אותן בנוחות בחניות לציוד ספורט. לשם חסכון כספי ניתן להזמין טבעות כאלה מחול, רק צריך לוודא שמדובר ביצרן אמין שמוכר מוצר איכותי.
»» רכישת קרבינות: טבעות טיפוס (קרבינות, שאקלים) ניתן לרכוש בחנויות המחזיקות ציוד טיפוס מקצועי. לצרכים שלנו, ניתן להבחין בשני סוגים עיקריים – קרבינות עם נעילת הברגה וקרבינות ללא הברגה (מנגנון קפיץ). לשימוש שוטף קרבינות עם הברגה מיותרות ואף עלולות להקשות. יש אנשים שאוהבים להשתמש בקרבינות עם הברגה בחיבורים קבועים שלא דורשים התרה (לדוגמא, בחיבורים שבין מוט הבמבוק לבין נקודות עגינה בתקרה). הדבר החשוב ברכישת קרבינות הוא לוודא שהן בעלות תקן ולא מוכרים לכם בטעות קרבינה המיועדות לתליה של סנדלים על תרמיל הטיולים.
נרות
נרות טפטוף הם מאמצעי העינוי/הנאה הנפוצים ביותר בסשנים של שיבארי. נרות יחסית קלים לשימוש ומאפשרים התאמה של עוצמת הכאב באמצעות בחירת מיקום הטפטוף על הגוף והמרחק שטיפת השעווה עוברת עד הפגיעה בעור. כמו כן, באמצעות טיפות השעווה אפשר לייצר מראה דרמטי המשלים את עבודת החבל. בארץ משתמשים בעיקר בנורת טפטוף בדמס"מיים רגילים הגם שיש גם נרות יעודיים לשביארי בעלי גוף דמוי "שעון חול" – צורה המאפשרת "לתקוע" את הנר בין שני חבלים מתוחים מבלי שהוא ייפול וכך לאפשר טפטוף רציף מבלי צורך להחזיק את הנר ביד.
במבוקים קטנים
הזכרנו למעלה את במבוק הגדול המשמש לתליה. ללא קשר אליו, יש הנוהגים לקשור מקלות במבוק לגופו של הנקשר (בעיקר לגפיים) בכדי למנוע תנועה או לקבע תנוחה מסויימת. הפרקטיקה מקובלת גם בקשירות קרקע גם בתלית. לרוב מדובר בבמבוקים קצרים יותר (1-1.5 מטר) ובעלי קוטר קטן יחסית (ס"מ בודדים). במבוקים כאלה די קל להשיג בישראל אבל גם אותם צריך לבחון אחד אחד לוודא שהם מספיק איכותיים (ראו כמה פרטמטרים שהוזכרו ביחס לבמבוק לתליות).
שו"ת
יתווסף בקרוב