האבות המייסדים של שיבארי
קצת על האנשים שקבעו את מה שנראה לנו המובן מאליו היום
איטו סיו (1882-1961)
מקבול לראות באיטו סיו (Ito Seiyu) את אבי השיבארי המודרני. הוא היה צייר, אמן הדפסי עץ וחוקר של תקופת האדו. פרסם מספר ספרים שעסקו במנהגי התקופה, בשיטות החקירה והענישה של ימי הביניים ביפן.
במידה רבה, איטו סיו, הקדים את זמנו כי פרסומיו הראשונים לא תאמו את האווירה של יפן טרום ימי המלחמה והם צונזרו: בשנת 1929 הוציא לאור אלבום צילומי שיבארי אך זה נאסר ע"י הצנזורה. גם אוסף ציורי השיבארי שהוציא לאור שנה לאחר מכן – צונזר. אך פעולו ארוך השנים של איטו סיו אכן נשא פרי והוא הצליח להביא את השיבארי לתודעה של הציבור היפני הרחב לאסוף סביבו חוג של "ממשיכי דרך" אשר פיתחו והרחיבו את הישגיו.
איטו סייו היה זה שקשר את השיבארי קשר בל-ינותק אל ההיסטוריה של יפן ותרבותה והיה הראשון להטביע בה את חותם "האמנותיות" שמעלה אותה מעל להבטים הטכניים. לעת זקנה סיכם ואמר שהקדיש את חייו לחקר של ה"יופי שבסבל".
להרחבה על איטו סיו והמהלך שלו לקבע את השיבארי בימי הביניים – ראו את המאמר הזה.
מינומורה קו (1920-1992)
עד למלחמת העולם השניה מינומורה קו (Toshiyuki Suma, Minomura Kou) למד ציור והיה מתלמד של צייר יפני מפורסם אך אחרי חזרתו מהמלחמה החל לעבוד ככתב בעיתון יומי ובמקביל לכך החל לפרסם ציורים במגזינים "ארוטיים". בשנת 1951 הצטרף לצוות Kitan Club באופן מלא והוביל את הפיכתו למגזין SM הראשון ביפן. לאחר מספר שנים פרש ובשנת 1956 מקים מגזין חדש בשם Uramado (חלון אחורי) שנחשב לאיכותי במיוחד.
מימונורה קו צלח היכן שלא הצליח איטו סיו – בשנת 1952 פרסם אלבום ציורי שיבארי ובשנת 1953 פרסם את אלבום צילומי שיבארי הראשון בשם Beautifully Bound (המכונה גם "הספר השחור" בשל צבע העטיפה שלו)
מינומורה קו התמקד בעבודת קרקע (להבדיל מתליות) ומצא עניין מיוחד במורכבות החוויה של הנקשרת – תחושת ההנאה לצד הסבל. במסגרת זו, נתן דגש מיוחד לנושא הבושה.
צוג'ימורה טקאשי (1921-1987)
בשנת 1948 פרסם צוג'ימורה טקאשי (Tsujimura Takashi) את סיפורו הראשון ב- Kitan Club וכבר בשנת 1951 הצטרף לצוות המגזין הקבוע. אחרי עזיבתו של מינומורה קו (ראה מעלה) הפך רשמית ל"קושר הבית" של המגזין. בשנת 1953 פרסם את אלבום צילומי השיבארי השני Beautifully Bound 2 (המכונה גם "הספר האדום" בשל צבע העטיפה שלו).
אחד המקורות להשפעתו הגדולה של צוג'ימורה טקאשי על עיצוב השיבארי והכרות של הציבור עימה, היתה סדרת מאמרים פופולרית מאוד שפורסמה במשך כעשור ('64-73') בשם SM Camera Hunt בהם התפרסמו 1,394 עבודות שיבארי. במקביל (החל משנות ה-60) החל להופיע גם בסרטים ובמדיה הרחבה (עיתונות וטלויזיה) כמומחה לענייני קשירה/SM.
אחת התרומות החשובות של צוג'ימורה טקאשי היתה שהוא פרסם מאמרים תיאורטיים רבים בנושאי SM ושיבארי. בנוסף, פירסם ראיונות עם נקשרות וקידם החוויה של הנקשרת למרכז העיסוק של שיבארי. כונה בפי רבים The Romantic Bakushi.
סגנון הקשירה של צוג'ימורה טקאשי היה זורם, מהיר ויעיל. הוא פיתח קשירות רבות על בסיס הוג'וג'יטסו והיה בין הראשונים לפתח תליות בטיחותיות.
אוסדה איק’צי (1925-2001)
אוסדה איק’צי (Osada Eikichi) התחיל לעיין במגזינים כמו Kitan Club ו- Uramado כבר בגיל צעיר אך התפנית המעשית חלה בתחילת שנות ה-60 כאשר נחשף למופע אשר כלל קטע קצר של קשירה. אוסדה איק’צי הולך לכל ההצגות עד שמתקבל כאסיסטנט.
סביבות שנת 1965 אוסדה איק’צי פותח ליין מופעים שהתקיים כמעט 35 שנים. המופעים מתקיימים במגוון רחב של תאטראות וברים בטוקיו, מוכרים תחת השם "אוסדה סמינר" וזוכים להצלחה גדולה מאוד.
בהופעותיו אוסדה איק’צי השקיע מאוד ביצירת דרמה, לרבות באמצעות "הליכה על הקצה" וחידוש בלתי פוסק. בהופעות אלה למעשה יצר את תחום ה-progressions (מעבר בין תליות ללא הורדת הנקשר אל הקרקע). מסקרן לציין כי השתמש בעיקר בחבלי כותנה יחסית עבים, במגוון רחב של צבעים.
אוסדה איק’צי נחשב לאבי מופעי השיבארי ובשל מהירות הקשירה יוצאת הדופן כונה בפי רבים The Flying Ropeman.
