מאפייני שיבארי

בדף "צעדים ראשונים" הגדרנו מה זה שיבארי באופן הבא:

שיבארי (או בשמה האחר – קינבקו) הינה אומנות קשירה ארוטית שמקורה ביפן. לשיבארי יש מקורות תרבותיים, היסטוריים ואסתטיים מובחנים אשר לצד אסופה נרחבת של טכניקות, מהווים שפה משותפת לפועלים בתחום ובסיס להתפתחותה.

הגדרה זו טובה בלמקד אדם שלא יודע מה זה שיבארי בכיוון הנכון אך זו הסתכלות על שיבארי מבחוץ וככזו אינה תורמת הרבה למי שכבר נמצא בפנים. עם כך, מתבקש לייצר הגדרה נוספת שתואיל גם לעוסקים בתחום אך אין זו משימה פשוטה כי שיבארי היא תופעה חברתית ותרבותית חיה המתפתחת לאורך שנים. ככזו, היא מורכבת, דינמית ולעתים לא קוהרנטית. זה אומר שהסתכלות עליה צריכה להיות, בו זמנית, גם רב מימדית (פילוסופיה, אסתטיקה, פרקטיקות) וגם הוליסטית.
זיהוי הליבה של שיבארי מורכב במיוחד למתבונן המערבי שחווה בעשורים האחרונים תהליך אינטנסיבי של מיתוג ומסחור השיבארי. תהליך זה מקל באופן דרמטי על הנגישות של התחום לקהל הרחב אך במקביל הוא מקשה לראות את הדבר כשלעצמו ובמורכבותו.
לאור האמור, מציע להמיר את הניסיון להגדיר את השיבארי בניסיון לאפיין אותה – לזקק את המרכיבים המהותיים ששילובם יוצר את התופעה. להבנתי, שלושת מרכיבי הליבה הם:

1. פעילות שחבל מהווה בה מרכיב ואמצעי ביטוי מרכזי
2. מערכת יחסים אסימטרית בין הקושר לנקשר
3. חיבור לתרבות יפן (בדגש מובהק על ימי הביניים של יפן)

על כל אחד מאלה צריך לחשוב לא מונחי שחור-לבן (יש/אין) אלא במונחי מנעד, מרמת ביטוי נמוכה לרמת ביטוי גובהה. במובן זה, ככל שרמת ביטוי של כל אחד מהמרכיבים האלה פוחתת כך הדבר "פחות שיבארי" ולהיפך. אך אם אחד המרכיבים האלה נעלם לגמרי – לא מדובר יותר בתופעה הקרויה שיבארי אלא במשהו אחר.

עתה נצלול לכל אחד מהמאפיינים מעלה יותר לעומק:

1. פעילות שחבל מהווה בה מרכיב ואמצעי ביטוי מרכזי

על פניו ברור מאילו שחבלים הם שחקן מרכזי בשיבארי ואם נבצע ריתוק באמצעות שרשראות ברזל בלבד הדבר לא יהיה יותר שיבארי. ברור גם שקושר צריך ללמוד להביע את עצמו באמצעות החבלים בקשת רחבה של מסרים וחוויות אחרת יכולת הביטוי שלו בחבלים מוגבלת מאוד.
עתה נוסיף רצת מורכבות: החל מלידתו של השיבארי המודרני, חבל לא היה אמצעי הביטוי היחיד בסשן שיבארי. חווית הנקשר מושפעת מפרמטרים רבים, לדוגמא: סוג המגע, הבעות פניו של הקושר, המרחק הפיזי בין הקושר לנקשר, מילים שנאמרות במהלך הקשירה. גם במרכיבים אלה הקושר צריך לשלוט כדי להעביר את הנקשר חוויה מבוקשת. ל"מרכיבים רכים" אלה המהווים חלק אינטגרלי מכל סשן שיבארי (בין אם אנו נותנים עליהם את הדעת ובין אם לאו), מצטרפות לא פעם פעולות כמו: חניקה, אימפקט, חיבוק. לפעולות אלה מצטרפים אמצעי עזר כמו: כיסוי עיניים, אטבים ונרות.
לאמור, סט הכלים שעומד לרשות הקושר רחב הרבה יתר מאשר החבלים וברור כי שימוש בהם אינו הופך את הסשן לפחות "שיבארי" מאשר סשן חבלים נקי. עם זאת, אנו גם מבינים כי סשן שבו חבל הוא שחקן משני לאמצעים פיזיים אחרים, מתרחק מהליבה של שיבארי. במצב זה, אם נרצה "לחזק את השיבאריות" של הסשן נוכל לשים דגש מוגבר על מאפיינים אחרים של שיבארי, לדוגמא: קישור חזק יותר של הסשן לתרבות היפנית. כמובן שהדבר אינו הכרחי ולגמרי מותר לעשות גם סשנים שאינם שיבארי.

2. מערכת יחסים אסימטרית בין הקושר לנקשר

התפתחות השיבארי ביפן קשורה קשר הדוק להתפתחות ה- S.M. ביפן. כמעט מהרגע הראשון שיבארי מהווה ביפן חלק מרכזי מתופעה רחבה יותר הקרויה במערב – בדס"מ. רבים מאבות השיבארי פעלו בשני המרחבים ושילבו בין הדברים, מבלי צורך להגדיר את גבולות ברורים ביניהם.
חיבור זה אינו מקרי כי בעיני אבותיה, בליבתה של שיבארי עומד אותו רעיון של אסימטריות והעברת שליטה (power-exchange) בין הקושר לנקשר. המונחים והפרשנות הפסיכולוגית של התופעה באותם הזמנים היו שונים במידת מה מהפרשנות שאנו נוהגים לתת היום אך ברור שכבר אז היא התמקדה בהתאמה בין הצורך/רצון של הנקשר לחוות שליטה (ולא פעם גם כאב) לבין הצורך/רצון של הקושר לשלוט ולחוות הקרבה מצד הנקשר.
בנוסף, כבר מהתחלה (מימי מינומורה קו וצוגימורה טקאשי) היה ברור שמדובר במערכת יחסים – לאמור, פעילות בה לשני הצדדים יש עניין בחוויה שעובר הצד השני ולא פעילות בה צד אחד פועל על השני כאובייקט. מערכת יחסים עמוקה, ללא תלות במידת האי-סימטריות בה, מחייבת פתיחות וחשיפה משני הצדדים. העובדה כי אחד הקושרים הכי משפיעים על השיבארי, צוגימורה טקאשי, מכונה The romantic bakushi מהווה דוגמא קוריוזית אך גם סמלית למרכזיות "מערכת היחסים" בין הקשור לנקשר בשיבארי.
במאמר מוסגר יש לציין כי מערכת יחסים זו, המאוד אינטימית במהותה, כלל אינה מובנת מאליה בעולם של "תקינות חברתית" המאפיין את יפן והיא כשלעצמה מהווה שבירת מוסכמות מרגשת, מקור לתשומת לב ווריאציות משחקיות. יש להעיר כי תפיסת מערכת יחסים ואינטימיות בקונטקסט התרבותי של שיבארי ביפן שונה במידת מסוימת ממה שעומד מאחורי מושגים אלה בקרב הקהל הרחב במערב ומתווסף אליו גוון הזני-יוגוני (zen, yugen) המאיר את הדברים באור מיוחד.
הבט נוסף שיש לתת עליו את הדעת בהקשר למערכת היחסים שתוארה לעיל הוא סוגיית המיניות. ארוטיקה, מיניות ושיבארי הולכים ביחד מתחילת דרכה. הביטויים שלהם בסיפורים, צילומים וסשנים משתנה מאוד ותלויה באישיות של המשתתפים, תיאום הציפיות ביניהם, אסכולות שיבארי ועוד. לפעמים מדובר במשהו מאוד עדין ומרומז (ראה לדוגמא את המוטיב הארוטי המעודן של חשיפת הצוואר אצל איטו סייו) ולפעמים מדובר במשהו בוטה למדי (ראה לדוגמא סרטים של רנדה מאי). אבל בשני המקרים, במבטו של הקושר יש הערכה והתפעלות מיופיו של הנקשר, הן במובן הפיזי (לדוגמא כזה הנובע מן המשיכה הטבעית בין מינים/מגדרים) והן מהדרך שהנקשר עובר בחבלים. חיפוש אחר היופי והעצמה שלו הם בליבת עיסוקו של הקושר. ללא תלות בתחפושת המשחקית בסשן, המילים הנאמרות או עוצמת האימפקט, הערכה והתפעלות של הקושר מייצרים ערוץ מסרים והיזון חוזר הכרחי בין הקושר לנקשר. אדישות בין הקושר לנקשר פוגעים ביכולת לייצר מערכת יחסים כנה ויש חשש שמרכיבי הסבל או הבושה הקשורים בשיבארי יהפכו או יתפסו כהתעללות או ניצול. ניטרליות וקורקטיות עשויים להתאים למצבים מסוימים של קשירות לימודיות, לדוגמא, אנשים הנפגשים לקשירות משותפות בסדנא אך ברור כי מערכת יחסים מסוג זה מגבילה מאוד את אפשרות ההעמקה של שיבארי.

3. חיבור לתרבות יפן

שיבארי קשורה קשר הדוק ובל-ינותק לתרבות יפן (במובן הרחב של המונח – פילוסופיה, אסתטיקה, קודים חברתיים והתנהגות יום-יומית) ומכיון שתרבות יפן היא עתיקה ומגוונת עלינו לחדד כי שיבארי קשורה בתרבות יפן של ימי הביניים – תקופת האדו (תקופת טוקוגאווה, 1603-1868) ותקופת סנגוקו (תקופת המדינות הלוחמות, 1467-1603). מי שקבע העוגן של שיבארי בתקופה זו היה איטו סיו (לינק) ותפיסה זו חוזקה על ידי גדולי השיבארי בדורות הראשונים. מי שרוצה להרחיב את הדעת בעניין מהלך זה של איטו סייו מוזמן לעיין במאמר: ""איטו סיו – הפנית מבט אחורה" .
כשנוריו סגיורה (Nurio Sugiura), אחד מגדולי צלמי השיבארי, מנתח את הקשירות של נוריקי צ'ימאו (Nureki Chimuo) ושל אקירה נקה (Akira Naka), בשנת 2023 במילאנו שבאיטליה, הוא מדבר במונחים שמקורם בימי הביניים של יפן: חוסר שלמות, אסימטריות, מא, יוגן. בהמשך, שהוא בוחר סצנות לצילום ואמצעים נלווים – הם כולם לקוחים מתקופה זו, החל משיטות העינויים של תקופת טוקוגאווה ועד לעובדה שלפריים לא נכנס אף פריט שלא היה בשימוש כבר לפני 200 שנה. זו כמובן דוגמא פרטית אחת אבל דומני שיש בה לייצג את הבון-טון של שיבארי.
נקודה שעולה לא פעם בהקשר זה היא שלא כל הקושרים היפנים המפורסמים בקיאים במונחי העולם הפילוסופי והאסתטי היפני אך הדבר אינו מפריע להם לייצר תוצרים שעומדים בקריטריונים של עולם זה עצמו. להבנתי, זה קורה בזכות שילוב של כשרון טבעי והעובדה שהעקרונות המדוברים חדרו חדירה עמוקה מאוד לכל היבטי התרבות והחיים ביפן ואדם שרגיש לדברים מסוג זה סופג אותם לכל אורך חייו, ללא צורך לנתח אותם ולתת להם הגדרות וביטוי מילולי. מצבו של הקושר והנקשר המערביים מאינו כזה והוא נחשף מינקותו לתרבות שונה בתכלית ולכן בקרבנו תהליך הפנמה של עקרונות "יפניים", לרוב מתחיל ו/או מלווה בלמידה תאורטית.