בטיחות בחבלים
אחריות, חלוקת תפקידים וסדר פעולות בעת אירוע
נתחיל בכללי והמובן מאליו לכולם – קושר נושא באחריות כוללת לנושא הבטיחות בקשירה. משמעות הדבר היא שעל הקושר לנהל את כלל התהליכים הקשורים בבטיחות הקשירה והסשן, הן פעולות שנמצאות באחריתו ומימושו הישירים והן פעולות הנמצאות באחריתו הישירה ומימושו של הנקשר.
עתה, נפרוט מה הם בעצם התפקידים והאחראיות של הקושר והנקשר ומה עושים כשקורה אירועי בטיחות:
קושר – אחריות ותפקידים
הן כללי בטיחות הקשורים בקשירות חבלים והן של כלל מרכיבים הנלווים המתקיימים בסשן מסוים (לדוגמא: שימוש בנרות עם אש גלויה)
אשר תכלול את המרכיבים הבאים:
1. וידוא כי הנקשר הפנים שפעילות שיבארי כרוכה בסיכון, מכיר את נושאי הבטיחות המרכזיים המלווים את הפעילות וכי ביכולתו להתמודד עם השלכות אפשריות של פציעות על בריאותו ותפקודו בתקופת ההחלמה.
2. לוודא כי הנקשר מכיר לעומק את חובות הבטיחות שבאחריותו הישירה ומוכן לפעול בהתאם (לדוגמא: לשתף מראש בבעיות רפואיות ונפשיות הרלוונטיות לקשירות ולסוג הסשנים, לוודא כי הנקשר מגיע לקשירה כשהוא במצב פיזי ותודעתי תקין (שינה, מטשטשי תודעה וכיו"ב), לבצע מוניטורינג ולדווח על בעיות שצצות, לפעול לריפוי יעיל במקרה ומתרחשת פגיעה וכך הלאה.
3. לדון ולהגיע להסכמה על רמת הסיכון שתאפיין את הקשירות. שיבארי יכול להיעשות ברמות שונות מאוד של סיכון הן מבחינת אתגריות הקשירות, המצב התודעתי אליו מובל הנקשר, הסביבה בה קושרים, אמצעים נוספים שמופעלים במהלך הסשן. אין דומה תליית האשירה לבד באמצע הלילה ביער לקשירת קרקע עדינה בסטודיו במהלך ג'אם סשן קבוצתי. צריך לשים לב שחוסר התיאום יכול לפעול בשני הכיוונים וקורה לא פעם שרצון לממש חוויה מסוימת או להגיע לרמת ריגוש "נדרשת" מצד הנקשר, גורר את הקושר לעשות דברים שהוא לא באמת מוכן אליהם.
רמת העומק והפתיחות של השיחה נגזים מטבע יחסי השיבארי אליהם מכוונים. אם מדובר במפגש חד פעמי לטובת סדנת קשירות, תיאום הציפיות הוא קל ועוסק בעיקר בגבולות, נימוסים והליכות (כגון: מידת האינטימיות וסוגי המגע שמתאימים, מוכנות לשאת כאב, כיצד מתקשרים אי נוחות, כיצד מתחלק התשלום על הסדנה וכיו"ב).
מנגד, אם מדובר במערכת שיבארי מתמשכת, נדרש שיח תקופתי מסודר ומעמיק בשאלה כיצד כל אחד מהצדדים רואה את מערכת היחסים ומה היה רוצה לממש באמצעותה, לגבי איזה פנטזיות הצדדים מרגישים ביטחון ולאיזה צריך לגשת בזהירות יתרה, מה "יחסי הכוח" (power exchange) שמתאימים לצדדים, מה מידת האינטימיות הרצויה לכל אחד, איך היחסים מתנהלים מחוץ לטאטאמי וכיו"ב.
דוגמאות: אתגרי בטיחות ייחודיים לתליות עם הראש למטה (inversion) בעת שימוש בטיקי עם חבל שלישי העובר באזור הצוואר או דגשי בטיחות לתליות צד בעת שימוש בטיקי ללא נעילה של חבלים עליונים.
כמו שהוזכר מעלה, קשירות וסשנים שונים מלווים ברמת סיכון שונות. ככל שרמת המורכבות (של הקשירה עצמה, של יכולת לנהל את הסביבה, מיומנות אישית של הקושר, רגישות של הנקשר למצבים מסוימים…) גדלה – כך עולה החשיבות של הכנה מראש. הכנה יכולה להיות ברמת ויזואליזציה בראש של הסשן על מנת לקבוע אבני דרך לקשירה ויכולה להגיע לרמה של מספר סיורים מקדים באתר הקשירה והכנה של תא מטען מלא בציוד עזר – הכל בהתאם למתוכנן. בכל מקרה, ככל שההכנה הייתה יסודית יותר כך הקושר מוכן יותר למגוון רחב יותר של אתגרים ורמת הסיכון יורדת.
ראה פרק מטה המוקדש לפעולות שיש לבצע בעת אירוע בטיחות ולאחריו
נקשר – אחריות ותפקידים
אם אתם לא בטוחים למה הכוונה או רוצים לוודא שאתם אכן מכירים את כל הנושאים – אנא עיינו בפרק הבטיחות בדף "צעדים ראשונים".
לשם המחשה: רובנו מעריכים כי לאכול בדוכן רחוב באסיה מסוכן יותר מבחינת בטיחות מזון מאשר לאכול במסעדת מלון איכותית המיועדת לתיירים. עם זאת, חלק יחליט שלאכול אננס פרוס טרי מדוכן רחוב זה סיכון מחושב וסביר. חלק אחר יחליט שגם לאכול בשר שהוכן ברחוב זה "חלק מהחוויה" ויהיו מוכנים לשלם מחיר פוטנציאלי של כמה ימים עם קלקול קיבה. אין כאן מענה של מה נכון ומה לא נכון (כן לאננס ולא לבשר) אלא של איזון תמורות ומחירים ביחס לסיטואציה מסוימת בה האדם נמצא בעת זו. ניתן לראות באופן דומה גם את הסיכונים הקשורים בשיבארי.
אשר במסגרתה:
1. מתקיים דיון לגבי רמת הסיכון שתאפיין את הקשירות ובירור ההשלכות המעשיות של רמת סיכון זו (לדוגמא: עושים רק קשירות קרקע, לא עושים תליות מסוימות, עושים קשירות רק בסטודיו ולא בחוץ וכיו"ב).
2. הנקשר מעדכן לגבי בעיות רפואיות שיכולות להשפיע או להיות משופעות מהקשירות (לדוגמא: ניתוחים, בעיות גב, אסתמה, נטייה להתעלפויות).
3. הנקשר משתף לגבי מאפיינים פסיכולוגיים וטראומות נפשיות שעשויות לבוא לידי ביטוי במהלך קשירה/סשן או להיות מושפעות מהם לאחר מכן.
רמת העומק והפתיחות של השיחה נגזרים מטבע יחסי השיבארי אליהם מכוונים. אם מדובר במפגש חד פעמי לטובת סדנת קשירות, תיאום הציפיות הוא קל ועוסק בעיקר בגבולות, נימוסים והליכות, כגון: מידת האינטימיות וסוגי המגע שמתאימים, יחס לכאב ומוכנות לשאת אותו, כיצד מתקשרים אי נוחות, עניינים לוגיסטיים (כמו כיצד מתחלק התשלום על הסדנה) וכיו"ב.
מנגד, אם מדובר במערכת שיבארי מתמשכת, נדרש שיח תקופתי מסודר ומעמיק בשאלה כיצד כל אחד מהצדדים רואה את מערכת היחסים ומה היה רוצה לממש באמצעותה, לגבי איזה פנטזיות הצדדים מרגישים ביטחון ולאיזה צריך לגשת בזהירות יתרה, מה "יחסי הכוח" (power exchange) שמתאימים לצדדים בעת זו, מה מידת האינטימיות הרצויה לכל אחד, איך היחסים מתנהלים מחוץ לטאטאמי וכיו"ב.
דוגמאות: להגיע אחרי שינה מלאה ולהיות נקי מהשפעה של חומרים משני תודעה.
לדוגמא: נקשר מנוסה יידע להבדיל מהר וברמה גבוהה של ודאות בין "כאב תקין" הנגזר מעצם הלחץ המופעל מכך שהוא תלוי באוויר מחבלים לבין "כאב לא טוב" שמעיד שמשהו משתבש.
עם זאת, צריך לתת את הדעת לכך שהיכולת לבצע מוניטורינג על המצב הגופני תלויה במצב התודעתי של הנקשר ומצב זה בזמן סשן עשוי להיות שונה מאוד מאדם לאדם וגם להשתנות לאורך הקשירה.
לשם המחשה: נקשר אשר מעדיף להאריך את משך הריפוי או לקחת סיכון שההחלמה לא תהיה מלאה, בשל הימנעות מטיפול רפואי, צריך לידע בכך את הנקשר ולהבין כי הוא מעביר חלק מהאחריות להשלכות האירוע על עצמו.
דוגמא נוספת לעניין יכולה להיות החלטה ללכת להיקשר יום אחרי שאירע נזק עצבי קל וזאת במקום לאפשר לגוף זמן ומנוחה נדרשים לשיקום מלא.
טיפל באירוע בטיחות (או חשד לאירוע)
1. הערכת מצב
לדוגמא: פגיעה בעצב רדיאלי, התעלפות, חסימה משמעותית של זרימת דם, היתפסות שרירים, התקף אסתמה, היסטריה, שפשוף חבל רציני…
לדוגמא: התהדקות של חבלי טיקי תחתונים, מחסור בחמצן, הימצאות לאורך זמן רב בתנוחה מגבילה, הפעלה של טריגר נפשי…
לדוגמא: הערכה כי יש חשש לפגיעה רדיאלית ולכן נדרשת העברת משקל התליה מטיקי ולפוטומומו לשם הפסקת הפגיעה הישירה בעצב, הורדה מחושבת של הנקשר לתנוחת ישיבה, שחרור חבלי טיקי, שחרור יתר החבלים בשלב שני.
2. התערבות – שלב ראשון – עצירת הנזק
לדוגמא: החלפת תנוחה לשם הפסקת לחץ על המקום הפגוע או פתיחת חלונות לשם הכנסת אוויר ובקשה להרחיק מתעניינים במצב של התעלפות בחבלים
לדוגמא: התהדקות של חבלי טיקי תחתונים, מחסור בחמצן, הימצאות לאורך זמן רב בתנוחה מגבילה, הפעלה של טריגר נפשי…
ישנה חשיבת פסיכולוגית ופיזיולוגית לשמירה על קשר עם הנקשר והעברת מסר שהבעיה מקבלת את מלוא תשומת הלב וננקטות פעולות שקולות לפתרון המצב.
3. התערבות – שלב שני – טיפול בנזק
יתכן שבשלב הקודם כבר התרנו חבלים מסוימים. עתה לאחר שכבר עצרנו את המשך התפתחות הנזק אפשר לקחת את הזמן להתיר את כלל החבלים.
לדוגמא: פעולות להקטנת דלקת בפגיעה עצבית, טיפול חיצוני בעור שנפגע משפשוף חבל, מעבר לתנוחה המגדילה את זרימת הדם לראש…
בפגיעות מסוימות יש חשיבות רבה למעקב אחר התאוששות הגוף בפרק הזמן הסמוך לפגיעה. לדוגמא: נזק עצבי יכול לעבור מרמה של פגיעה מוטורית קלה לרמת נזק עצבי ללא נזק מוטורי תוך מספר דקות לאחר סיום הפגיעה. מנגד, מוגבלות מוטורית ניכרת ללא שיפור בפרק זמן של שעה מעת סיום הפגיעה מעיד על פגיעה חמורה יותר.
במקרים של פגיעות עצבית או פגיעות שלא "נפתרו" בסמיכות לאירוע, יש לקיים דיון של הקושר והנקשר לגבי שיטת המעקב אחר תהליך ההחלמה (לדוגמא: לבדוק ולתעד בכל יום בשעה מסוימת את היכולת להחזיק כוס מים מלאה ביד הפגועה, באמצעות כל האצבעות), דיון לגבי הסיוע הנדרש לנקשר בתוקפת ההחלמה ותזמון פניה לטיפול רפואי בהיעדר תהליך שיפור רציף ומהיר.
4. ליווי הנקשר והפקת לקחים
מומלץ לבצע ניתוח ראשוני של האירוע בסמיכות להתרחשותו ולאחר זמן מה לבצע בחינה נוספת והפקת לקחים. יש הממליצים להעלות את הנסיבות על הכתב בהזדמנות הראשונה על מנת להקטין הטיות שקורות עם הזמן.
סוג הנזק, אופי הנקשר והאופן שהוא תופס את הנזק משתנים מאוד ממקרה למקרה ולכן קשה לקבוע כללים התנהלותיים בנושא זה. בכל מקרה, על הקושר "להיות שם" בשביל הנקשר בהתאם להיקף הליווי והמעורבות שמתאימים לנקשר וזאת ללא תלות בהערכה "אובייקטיבית" של חומרת הנזק. צריך להבין כי נזק אינו רק פגיעה פיזיולוגיות אלא גם פגיעה בביטחון של הנקשר. התנהלות אמפתית ומקצועית מצד הקושר יכולה לעצב את כלל חווית הנזק ולתרום למידת החיבור והאמון בין הקושר לנקשר. מאידך, התעלמות או הזנחה מצד הקושר עלולים להפוך חוויה פיזיולוגיות זניחה לחווית-חבל שלילית מעצבת. התנהגות אתית של קושר במצבי נזק היא מרכיב יסוד בקהילת שיבארי בריאה.
הבנה מעמיקה וכנה של הסיבות להתרחשות הנזק והפקת לקחים מושכלת עשויים לחסוך הישנות של נזקים מסוג זה. כיוון שהתנהלות הקושר והנקשר במהלך תקופת ההחלמה הם חלק מניהול אירוע הנזק – מומלץ לסכם אותו לאחר ההחלמה. בנוסף, ריחוק מסוים מהאירוע מאפשר לקושר והנקשר לבחון את הדברים בקור רוח להגיע למסקנות בשלות יותר. לרוב, מומלץ לקיים שיחת סיכום פנים מול פנים ולהציג אחד לשני את תובנות ולקחים. הלקחים יכולים להיות טכניים (כגון: הבנה של טעות שנעשתה במהלך הקשירה) או פרסונליים (כגון: הבנה של הקושר כי האופי שלו אינו מתאים לביצוע תליות במסיבות ציבוריות הומות אדם או הכרה של הנקשר כי לו יש רגישות מיוחדת באזור מסוים וצריך לבצע התאמות בקשירות באזור זה כדי להימנע מפגיעה חוזרת).
דבר נוסף שכדאי להתייחס אליו זו העובדה שהפקת לקחים וניתוח אירוע מעמיקים אפשריים רק באווירה של ענייניות, פתיחות וכנות. כאשר קושר או נקשר מייצרים אווירה של האשמות או מושפעים מגורמים חיצוניים בעלי אג’נדה או אינטרס, חקירת האמת עלולה להתחלף בחשדנות, עוינות והקצנה של דעות. מצב אשר אין בו לתרום לאף אחד מהצדדים המעורבים ולא לקהילה ככלל.
